יוגה למתחילים

יש להגיע לשיעור עם בגדים נקיים ונוחים לתנועה.
חשוב שהבטן תהיה ריקה כך שלא מומלץ לאכול כשלוש שעות לפני השיעור. היגיינה אישית מאוד חשובה, לכן מומלץ להתקלח ולשים דיאודורנט לפני שיעור. כדאי לרכוש מזרון אישי, אנו עומדים יחפים, יושבים ושוכבים על המדרון ללא מגבת כדי להיעזר בדביקות שלו, ולכן כדאי שיהיה אישי ונקי. לשיעורי הכרות יש מזרונים בסטודיו.
מומלץ להגיע 10 דקות לפני שיעור כדי לאפשר לעצמכם זמן התאקלמות לאווירה אחרת מרצף היום.

יוגה אפשר  לתרגל כל יום.
כוונת היוגה היא לתרגל בהרפיית המאמץ, כלומר ללא מאמץ מיותר הגורם למתח. כשאין מתח גופני אין סיבה ״ לנוח״. התרגול מוביל לערנות ומודעות גופנית כך שנלמד לנוע ולחיות בגוף ללא המתחים הנלווים אליו. ככל שנתרגל יותר נתרגל לכך.

כמובן. יש לשוחח על כך לפני כן עם המורה והתרגול יותאם ליכולת הגוף בהתחשב בפציעה.
תרגול היוגה לא דורש ״מצב גופני מושלם״, אנו מתאימים את התרגול למצב הגופני הנוכחי. אנו תמיד שלמים. אם יש פציעה לדוגמה בברך אין סיבה ש״שאר הגוף״ לא יחווה שיחרור ותרגול וכמובן הברך לא תמנע מאיתנו לחוות קצת שלווה.

אפשר לתרגל יוגה בכל מצב. גם בהריון.
חשוב להתאים את התרגול ליכולות הגוף לכל תקופה בחיים, גם לתקופת ההריון.
תרגול היוגה לא דורש תנאים מיוחדים, ההפך, אפשר לתרגל בכל תנאי ולאפשר איכות חיים טובה יותר.

תרגול היוגה מאוד מאזן. הוא מחזק את הגמישות ומגמיש את הנוקושות.
אנו לא באים לשיעור רק כדי להעצים את החוזקות שלנו, אלא לשפר את נקודות התורפה שלנו.     שם העבודה האמיתית!! שם יהיה שינוי. אם אתה לא ״גמיש״ התרגול ישפר את התחושה הזו ביחס לעצמך. מה זה לא גמיש? בגוף יש מלא אזורים שאתה תלמד להכיר ולדעת שיש אזורים שנוח יותר להניע אותם ויש כאלו שפחות. התהליך הוא קודם כל להכיר, לחוש, לחוות, ועם התרגול, עם תשומת הלב, החזקת הגוף והתנועה נהיים קלים ונוחים יותר. איכות החיים משתפרת.

התרגול כולו מתעסק בנשימה!
אחת הסיבות לקשיי נשימה היא מתח נפשי. לאורך התרגול המשאלה היא להיות בדממה. ההקשבה לנשימה מובילה לדממה. זהו מצב תודעתי המנטרל את המתח.
המתח יורד וכתוצאה מכך הנשימה מתאפשרת בקלות יותר.
התרגול מרגיל אותנו למצב תודעתי זה והוא מחלחל לחיים גם מחוץ לסטודיו.
עם ההתמדה בתרגול רוב הסיכויים שישתחרר מתח וקשיי הנשימה ייחלשו.

אשטנגה יוגה מאוד תומכת בירידה במשקל משלושה היבטים:
עודף משקל יכול לנבוע מאכילה שלא תואמת את דרישות הגוף, אם בכמויות ואם מסוגי המאכלים. התרגול (בהתמדה ולאורך זמן) מפתח הקשבה לגוף, בונה את הקשב לתחושות הכי עדינות, כמו, האם אני רעב, צמא? עייף? כמה אני רעב? מה לאכול? כמה לאכול? עם הזמן האכילה נעשית מתוך הקשבה לתחושות אלו. אנו חשים אותו ומרגישים מה וכמה עלינו לאכול. בד”כ אנו מתמסרים לדיאטות שונות, מאכלים וכמויות מוכתבים, איסורים למיניהם שמשרתים את המיינד אך לא את צרכי הגוף. אנו מתעלמים מהגוף. מתאפקים, וכמה אפשר להתאפק? עד מתי? ואז מגיע בולמוס אכילה וחוזר חלילה…המיינד מתעתע בנו, כל פעם יש רצונות ורגשות אחרים שמובילים אותנו להתנהגות כזו או כזו עם האוכל. ברגע שיש הקשבה לגוף, הוא מנחה אותנו הוא מוביל. עם הזמן הקשב מתחדד והאכילה שלנו נהית קשובה יותר. אכילה מצורך פיזי ולא רגשי, אכילה שמחברת אותנו לגוף ומאפשרת לנו לנוע בו בנוחות וקלילות.
עודף משקל נובע גם מאכילה רגשית, כשעצוב, כשמשעמם, כששמח, כשקשה…. התרגול משחרר את העומס הרגשי, מרגיע, מקרב אותך לגוף וכך הסיכוי שנסחף עם נהר הרגשות והאכילה אחריה הוא נמוך יותר. אנו מודעים יותר, מבחינים ברגשות אלו ואוכלים מתוך הקשבה.

רוב בעיות היציבה, וכתוצאה מהן, הכאבים במפרקים ולאורך עמוד השדרה, נובעים מיציבה לא מודעת.
התרגול חושף אותך להבנה שאת הגוף יש ״להחזיק״, מלמד ומתרגל אותך גם איך.
תיאורטית, חשוב לציין שההחזקה היא לא מתוך מאמץ פיזי, אלא מתוך מודעות והרפיית המאמץ. מתוך ערנות אליו ותשומת לב.
עם התרגול אנו נהיים ערים וקשובים יותר לאחזקת הגוף.
אנו מודעים ליציבה, וכשיש קריסה לתוך המפרקים, מתחיל להיות שם לא נוח.
אנו מתחילים לשים לב להשתרשות שלנו ולהתארכות כלפי מעלה, לאיסוף, להרפיית הגוף,
היציבה מתארגנת והגוף מוחזק ויציב.
זהו תהליך שנובע מתרגול של הקשבה לגופינו מצד אחד, וחיזוק וגמישות של השרירים והמפרקים מצד שני כך שמתאפשר  לנו לעמוד, לשבת וללכת יציבים נינוחים ובטוחים יותר.

התרגול מתבצע מתוך תשומת לב המתמקדת בעמוד השדרה, שם נמצאת מערכת העצבים שאחראית לתפקוד הפיזי והנפשי שלנו.
התרגול מאפשר התרווחות בין החוליות, חיזוק וגמישות המפרקים ושרירי עמוד השדרה כך שתתאפשר שם תנועה, זרימה.
אחת הבעיות הנפוצות היא כאבי גב מתוך יציבה לא מודעת הגורמת לקריסה ודחיסותה במפרקים. כאבי גב נגרמים גם  מאי תנועה לאורך עמוד השדרה, מה שיוצר הסתיידות וקיבעון במפרקיו. יש פחד להניע אותו לכיוונים שונים אם מתוך חינוך גופני שרכשנו ואם מתוך הכאב עצמו. כך נוצרים שם הדחיסות והקיבעון. כמו מים עומדים ומבאישים כך גם בגוף, כשאין תנועה, אין זרימה, אין חיים ואין בריאות. נוצרות פתולוגיות למיניהן וכאבים.
התרגול מניע את כל עמוד השדרה לכל הכיוונים והזוויות המתאפשרות, מזרים דם ואנרגיה, מכניס חיים, כמו נהר שזורם, חי ושוצף. התנועה היא מתוך הקשבה עמוקה וללא כניסה לכאב! כך התנועה והזרימה מתאפשרות והבריאות מחלחלת פנימה. בהתחלה התנועה יכולה להגביר את הכאב כי אנו פתאום נוגעים באזור הדחוס ומבקשים להניע אותו, אך לאורך זמן הכאב מתפוגג ונעלם ועמוד השדרה מבריא.

שרירי הגוף מתעצבים על פי השימוש התנועתי בו. אופן התנועה בתרגול היוגה יוצר מבנה שרירי ארוך וחזק. השרירים נבנים ו״נאספים״ כלפי פנים, בצמוד למפרקים, להבדיל משרירים ש״מתנפחים״. זהו תרגול גופני אקטיבי המשפיע מאוד על עיצובו של הגוף.

כמובן! מדובר ביוגה.
כשאנו מרוכזים בנשימה ובתחושות הגוף אנחנו לא נמצאים בראש החושב.
קצב המחשבות יורד ונפתח מרחב פנימי  שקט ורגוע.
הריכוז בגוף עולה ואנו נותנים לו את מלוא תשומת הלב.
הלחץ, המתח והרגשות היומיומיים נאגרים בגוף,
והתרגול של נשימה מודעת בתנועה זורמת
מאפשר לעומס הרגשי להשתחרר
ותחושת רווחה לחלחל לחייך.

התרגול מאוד מפתח את הריכוז.
מה שמוציא אותנו מהריכוז הן הסחות דעת חיצוניות ופנימיות.
לגבי הסחות הדעת החיצוניות, הסביבה שקטה ותומכת.
מקו הסחות הדעת פנימיות  הן מחשבות המתרוצצות לנו בראש ללא הפסק,
אנו מתאמנים שוב ושב על ריכוז בנשימה ובתחושות הגוף,
כך הן שוקטות והריכוז עולה.
זה לא נשאר רק על המיזרון,
כשמתרגלים באפן קבוע, נוצר נתיב חדש בקשרים העצביים מוח,
הריכוז עולה משתפר גם בחיי היום יום, מעבר לשיעורי היוגה.